חידושי רמב"ן על שבועות ט״ז

מהדורה: חידושי הרמב"ן, ירושלים תרפ"ח-תרפ"ט

« חידושי רמב"ן על שבועות ט״ו ע״ב חידושי רמב"ן על שבועות י״ז ע״א »

1 שבועות פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: מִמַּאי? דִּלְמָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא, וּמָר מַאי דִּשְׁמִיעַ לֵיהּ קָאָמַר, וּמָר מַאי דִּשְׁמִיעַ לֵיהּ קָאָמַר. וְכִי תֵּימָא: קְלָעִים לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְמָה לִי? לִצְנִיעוּתָא בְּעָלְמָא.

1 תלמוד ירושלמי שביעית פתח ↗

משנה: שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַשְּׁבִיעִית כָּל שֶׁהֶחֱזִיקוּ עוֹלֵי בָּבֶל מִן גְּזִיב וְעַד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא נֶאֱכָל וְלֹא נֶעֱבָד. כָּל שֶׁהֶחֱזִיקוּ עוֹלֵי מִצְרַיִם מִגְּזִיב וְעַד הַנָּהָר וְעַד אַמָּנוֹס נֶאֱכָל אֲבָל לֹא נֶעֱבָד. מִן הַנָּהָר וּמֶאַמָּנָה וְלִפְנִים נֶאֱכָל נֶעֱבָד. הלכה: כְּתִיב אֵלֶּה הַחוּקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ. בָּאָרֶץ אַתֶּם חַיָיבִין לַעֲשׂוֹת. וְאֵי אַתֶּם חַיָיבִים לַעֲשׂוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אַדַּיִין אָנוּ אוֹמְרִים מִצְוֹת שֶׁהֵן תְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ אֵינָן נוֹהֲגוֹת אֶלָּא בָאָרֶץ. יָכוֹל אֲפִילוּ מִצְוֹת שֶׁאֵינָן תְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ לֹא יְהוּ נוֹהֲגוֹת אֶלָּא בָאָרֶץ. תַּלְמוּד לוֹמַר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה וְחָרָה אַף יי בָּכֶם וגו׳. וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַיי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וגו׳. אֲפִילוּ גוֹלִים. וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַיי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם. מַה אִית לָךְ כְּגוֹן תְּפִילִּין וְתַלְמוּד תּוֹרָה. מַה תְּפִילִּין וְתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁאֵינָן תְּלוּיִין בָּאָרֶץ נוֹהֲגִין בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אַף כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ תָלוּי בָאָרֶץ יְהֵא נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ. מֵעַתָּה מִשֶּׁגָּלוּ יְהוּ פְטוּרִין. כְּתִיב וַיַּעֲשׂוּ כָּל הַקָּהָל הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי סוּכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסּוּכּוֹת. כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן. וְלָמָּה יֵשׁוּעַ רִבִּי הִלֵּל בְּרֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן פָּגַם הַכָּתוּב כְּבוֹד צַדִּיק בַּקֶּבֶר מִפְּנֵי כְּבוֹד צַדִּיק בְּשַׁעְתּוֹ הֵקִישׁ בִּיאָתָן בִּימֵי עֶזְרָא לְבִיאָתָן בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ. מַה בִּיאָתָן בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ פְּטוּרִין הָיוּ וְנִתְחַיְיבוּ. אַף בִּיאָתָן בִּימֵי עֶזְרָא פְּטוּרִין הָיוּ וְנִתְחַיְיבוּ. מִמָּה נִתְחַיְיבוּ. רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה אָמַר מִדְּבַר תּוֹרָה נִתְחַיְיבוּ הָדָא הוּא דִכְתִיב וְהֶבִיאֲךָ יי אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבוֹתֶיךָ וִירִישְׁתָּהּ. הֵקִישׁ יְרוּשָׁתְךָ לִירוּשַׁת אֲבוֹתֶיךָ. מַה יְרוּשַׁת אֲבֹתֶיךָ מִדְּבַר תּוֹרָה. אַף יְרוּשָׁתְךָ מִדְּבַר תּוֹרָה. וְהֵטִיבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ. אֲבוֹתֶיךָ פְּטוּרִין הָיוּ וְנִתְחַיְיבוּ וְאַתֶּם פְּטוּרִין הָיִיתֶם וְנִתְחַיַיבְתֶּם. אֲבוֹתֶיךָ לֹא הָיָה עֲלֵיהֶם עוֹל מַלְכוּת. וְאַתֶּם אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיכֶם עוֹל מַלְכוּת. אֲבוֹתֵיכֶם לֹא נִתְחַיְיבוּ אֶלָּא לְאַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁבַע שֶׁכִּיבְשׁוּ וְשֶׁבַע שְׁחִילְּקוּ. אֲבָל אַתֶּם כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַסְתֶּם נִתְחַיַיבְתֶּם. אֲבוֹתֶיךָ לֹא נִתְחַיְיבוּ עַד שָׁעָה שֶׁקָּנוּ כוּלָּהּ. אֲבָל אַתֶּם רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן קוֹנֵה וּמִתְחַיֵיב. אָמַר רִבִּי לָעְזָר מֵאֵילֵיהֶן קִיבְּלָה עֲלֵיהֶן אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת. מַה טַעַם וּבְכָל זֹאת אֲנַחְנוּ כּוֹרְתִים אֲמָנָה וְכוֹתְבִים וְעַל הֶחָתוּם שָׂרֵינוּ לְוִיֵינוּ וְכֹהֲנֵינוּ. מַה מְקַיֵים רִבִּי לָעְזָר וְאֶת בְּכוֹרוֹת בְּקָרֵינוּ וְצֹאנֵינוּ. מִכֵּיוָן שִׁקִּיבְּלוּ עֲלֵיהֶם דְּבָרִים שֶׁלֹּא הָיוּ חַיָיבִין עֲלֵיהֶן. אֲפִילוּ דְּבָרִים שֶׁהָיוּ חַיָיבִין עֲלֵיהֶן הֶעֱלָה עֲלֵיהֶן הַמָּקוֹם כְּאִילּוּ מֵאֵילֵיהֶן קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן. מַה מְקַיֵים רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא וּבְכָל זֹאת. מִכֵּיוָן שִׁקִּיבְּלוּ עֲלֵיהֶן בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת הֶעֱלָה עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב כְּאִילּוּ מֵאֵילֵיהֶן קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן. מַה מְקַיֵים רִבִּי לָעְזָר מֵאֲבֹתֶיךָ. פָּתַר לָהּ לְעָתִיד לָבוֹא. דְּאָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֲבוֹתֶיךָ יָרְשׁוּ אֶרֶץ שֶׁל שִׁבְעַת עַמְמִים. וְאַתֶּם עֲתִידִין לִירֵשׁ אֶרֶץ שֶׁל עֶשֶׂר עַמְמִים. תְּלָתֵי חוֹרַנִיָיתָא אִילֵּין אִינּוּן אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִיזִי וְאֶת הַקַּדְמוֹנִי. רִבִּי יוּדָה אָמַר עֲרָבִיָּיא שַׁלְמַיָיא נַבָּטַיָיא. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַסִּיָּא וְאִסְפַּמִּיָּא וְדַמֶּשֶׂק. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אַסִּיָיא וְקַרְתִּיגֵנִי וְתוֹרְקִי. רִבִּי אוֹמֵר אֱדוֹם וּמוֹאַב וְרֵאשִׁית בְּנֵי עַמּוֹן. מֵאֲבוֹתֶיךָ. אֲבוֹתֶיךָ אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְאֲלוּ חָזְרוּ וְנִשְׁתַּעְבְּדוּ. אֲבָל אַתֶּם מִשֶּׁאַתֶּם נִגְאָלִין עוֹד אֵין אַתֶּם מִשְׁתַּעְבְּדִין. מַה טַעַם שַׁאֲלוּ נָא וּרְאוּ אִם יוֹלֵד זָכָר. כְּשֵׁם שֶׁאֵין הַזָּכָר יוֹלֵד כָּךְ אַתֶּם מִשֶּׁאַתֶּם נִגְאָלִין עוֹד אֵין אַתֶּם מִשְׁתַּעְבְּדִין. הַמְּהַלֵּךְ מֵעַכּוֹ לְאַכְזִיב מִימִינוֹ לְמִזְרַח הַדֶּרֶךְ טְהוֹרָה מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַמִּים וְחַיֶיבֶת בְּמַעְשְׂרוֹת וּבַשְּׁבִיעִית עַד שֶׁתִּיוָודַע לָךְ שֶׁהִיא פְּטוּרָה. מִשְּׂמֹאלוֹ לְמַעֲרָב הַדֶּרֶךְ טְמֵיאָה מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַמִּים וּפְטוּרָה מִן הַמַּעְשְׂרוֹת וּמִן הַשְּׁבִיעִית עַד שֶׁתִּיוָודַע לָךְ שֶׁהִיא חַיֶיבֶת עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְאַכְזִיב. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי אָמַר מִשּׁוּם אָבִיו עַד לַבְּלַב. עַכּוֹ עַצְמָהּ מַה הִיא. רִבִּי אָחָא בַּר יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי אִימִּי. מִן תְּרֵין עוֹבְדוֹי דְרִבִּי אֲנָן יָלְפִין עַכּוֹ יֵשׁ בָּהּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ בָּהּ חוּצָה לָאָרֶץ. רִבִּי הֲוָה בְעַכּוֹ חָמְתוּן אָכְלוּן פִּיתָּא נְקִיָיה אָמַר לוֹן מַה אַתּוּן לָתִין. אָמְרוּ לֵיהּ תַּלְמִיד אֶחָד בָּא לְכָאן וְהוֹרָה לָנוּ עַל מֵי בֵּיצִים שֶׁאֵין מַכְשִׁירִין. סָבְרִין מֵימַר וַאֲנָן שָׁלְקִין בֵּיעִין וְלָתִין בְּמֵיהֶן סָבְרִין מֵימַר מֵי שְׁלָק שֶׁל בֵּיצִים וְלֹא אָמַר אֶלָּא מֵי בֵּיצִים עַצְמָן. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי מֵאוֹתָהּ שָׁעָה גָזְרוּ שֶׁלֹּא יְהֵא תַלְמִיד מוֹרֶה הוֹרַיָיה. רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי הוּנָא תַּלְמִיד שֶׁהוֹרָה אֲפִילוּ כַהֲלָכָה אָין הוֹרָאָתוֹ הוֹרַיָיה. תַּנֵּי תַּלְמִיד שֶׁהוֹרָה הֲלָכָה לִפְנֵי רַבּוֹ חַיָיב מִיתָה. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי לִיעֶזֶר לֹא מֵתוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלָּא שֶׁהוֹרוּ בִפְנֵי מֹשֶׁה רַבָּן. מַעֲשֶׂה בְּתַלֲמִיד אֶחָד שֶׁהוֹרָה לִפְנֵי רִבִּי לִיעֶזֶר רַבּוֹ. אָמַר לְאִימָּא שָׁלוֹם אִשְׁתּוֹ אֵינוֹ יוֹצֵא שַׁבָּתוֹ. וְלֹא יָצָא שַׁבָּתוֹ עַד שֶׁמֵּת. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו רִבִּי נָבִיא אַתָּה. אָמַר לָהֶן לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי אֶלָּא כָךְ אֲנִי מְקוּבָּל שֶׁכָּל תַּלְמִיד הַמּוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבּוֹ חַיָיב מִיתָה. תַּנֵּי אָסוּר לְתַלְמִיד לְהוֹרוֹת הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבּוֹ עַד שֶׁיְּהֵא רָחוֹק מִמֶּנּוּ שְׁנֵים עָשָׂר מִיל כְּמַחֲנֶה יִשְׂרָאֵל. וּמַה טַעַם וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵן מִבֵּית הַיְּשִׁימוֹת עַד אָבֵל הַשִּׁיטִּים וְכַמָּה הֵן שְׁנֵים עָשָׂר מִיל. כְּהָדָא רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִיָיה הֲוָה בְחֵפֶר וַהֲווֹן שְׁאָלִין לֵיהּ וְהוּא מוֹרֶה שְׁאָלִין לֵיהּ וְהוּא מוֹרֶה. אָמְרִין לֵיהּ וְלֹא כֵן אִילְפָן רִבִּי שֶׁאָסוּר לְתַלְמִיד לְהוֹרוֹת הֲלָכָה לִפְנֵי רַבּוֹ עַד שֶׁיְּהֵא רָחוֹק מִמֶּנּוּ שְׁנֵים עָשָׂר מִיל כְּמַחֲנֶה יִשְׂרָאֵל. וְהָא רִבִּי מָנָא רַבָּךְ יְתִיב בְּצִיפּוֹרִין. אָמַר לוֹן יֵיתִי דְלָא יָדְעִית. מִן הַהִיא שַׁעְתָּא לָא אוֹרֵי. רִבִּי הֲוָה בְעַכּוֹ. חָמָא חַד בַּר נַשׁ סְלַק מִן כֵּיפְתָא וּלְעֵיל. אֲמַר לֵיהּ לֵית אַתְּ בְּרֵיהּ דְּפַלָּן כַּהֲנָא לֹא הֲוָה אָבוּךְ כֹּהֵן. אָמַר לֵיהּ עֵינָיו שֶׁל אַבָּא הָיוּ גְבוֹהוֹת וְנָשָׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ וְחִילֵּל אֶת אוֹתוֹ הָאִישׁ. תְּחוּמֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כָּל שֶׁהֶחֱזִיקוּ עוֹלֵי בָבֵל. פרשת דשקלין חומות מגדל שיד. ושינא דרור ושורא דעכו וקציריא דגליל וכברתה ובית זניתה וקובעיא ומילתא דביר וּביריי רבתא תפניסא וסנפתה מחרתה דיתייר וממציא דאבהתא וראש מי געתון וגעתון עצמה מי ספר ומרחשת ומגדל חרוב ואולם רבתה ונוקבתא דעיון ותוקרת ברכה רבה ובר סנגדא ותרנגולא עילאה דלמעלה מן קיסרין וטרכונא דמתחם לבוצרא ומלח דזרכאיי ונמרין וּבית סכל וקנת ורפיח דחגרא ודרך הגדולה ההולכת למדבר חשבון ויבקא ונחלא דזרד ויגר שהדותא ורקם דגועה וגניא דאשקלון. נ"א תְּחוּמֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מָקוֹם שֶּׁהֶחֱזִיקוּ עוֹלֵי בָּבֶל פּוֹרָשַּׁת אַשְּׁקְלוֹן וְחוֹמַת מִגְדַּל שְּׁרוֹשַּׁן דוֹר וְחוֹמַת עַכּוֹ ורֹאשּׁ מֵי גֵּיאַתוֹ וְגֵיאַתוֹ עַצְמָהּ וְכַבַּרָתָא וּבֵית זְנִיתָה וְקַסְטְרָא דְגָלִילָא וְקוּבַּעְיָיא דְאַיְיתָא וּממַצִּיָיה דְיָרְכָּתָה וּמִלְתָה דְּכוֹרַיִים וּסְחַרְתָּה דְּיַתִּיר וְנַחְלָה דִבְצָאל וּבֵית עַיִט וּבַרְשָּׁתָה וְאוּלֵי רַבְּתָה וְנִקְבְּתָה דְּעִיּוּן וּמֵיסַב סְפַנְחָה וּכְּרָכָה דְּבַר סַנְגּוּרָה וְתַרְנְגוֹלָה עִילִּיָיה דְקֵיסָרִיּוֹן וּבֵית סַבָּל וּקְנָת וּרְקַם טְרָכוֹן זִימְרָה דְּמִתְחָם לְבוֹצְרַה יַבֹּקָה וְחֶשְּׁבּוֹן וְנַחֲלָה דְזֶרֶד אִיגַר סַהֲדוּתָא נִימְרִין וּמְלָח רְזִיזָה רְקַם דְגֵיאָה וְגִנַּיָיה דְאַשְקְלוֹן וְדֶרֶךְ הַגְּדוֹלָה הַהוֹלֶכֶת לַמִּידְבָּר. אַשְׁקְלוֹן עַצְמָהּ רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא מִן מַה דְתַנֵּי גִּנַּיָיה דְאַשְׁקְלוֹן הָדָא אָמְרָה אַשְׁקְלוֹן כִּלְחוּץ. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם חִילְפַיי. דְּבֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי וּבֶן הַקַּפָּר נִמְנוּ עַל אֲוֵיר אַשְׁקְלוֹן וְטִיהֲרוּהוּ. מִפִּי רִבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר שֶׁאָמַר יוֹרְדִּין הָיִינוּ לְסִירְקִי שֶׁל אַשְׁקְלוֹן וְלוֹקְחִין חִטִּין וְעוֹלִין לְעִירֵינוּ וְטוֹבְלִין וְאוֹכְלִין בִּתְרוּמָתֵינוּ. לְמָחָר נִמְנוּ עָלֶיהָ לְפוֹטְרָהּ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. מָשַׁךְ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי אֶת יָדָיו שֶׁהָיָה מִסְתַּמֵּךְ עַל בֶּן הַקַּפָּר. אָמַר לוֹ בְּנִי לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ לִי מִפְּנֵי מַה מָשַׁכְתָּ אֶת יָדֶיךָ מִמֶּנּוּ הָיִיתִי אוֹמֵר לָךְ אֶתְמוֹל אֲנִי הוּא שֶׁטִּימֵּאתִי אֲנִי הוּא שֶׁטִּיהַרְתִּי וְעַכְשָׁיו אֲנִי אוֹמֵר שֶׁמָּא נִתְכַּבְּשָׁה מִדְּבַר תּוֹרָה. וְהֵיאַךְ אֲנִי פוֹטְרָהּ מִדְּבַר תּוֹרָה. אֵימָתַי הִיא טְמֵיאָה מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַמִּים. אָמַר רִבִּי סִימוֹן מִשֶּׁתִּשְׁהֵא הַגְּזֵירָה אַרְבָּעִים יוֹם. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה וְלֹא בְטָעוּת אָנוּ מַחֲזִיקִים אֶלָּא מִיַּד הִיא טְמֵיאָה מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַמִּים. אָמַר רִבִּי מָנָא לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא מִן מַה דְתַנֵּי גִּנַּיָיה דְאַשְׁקְלוֹן הָדָא אָמְרָה אַשְׁקְלוֹן כִּלְחוּץ. וְכִי צוֹר אֵינוֹ אָסוּר לֵילֵךְ לְשָׁם וְהַקּוֹנֶה שָׁם אֵינוֹ מִתְחַיֵיב דְּלָא תִיסְבּוֹר מֵימַר אוֹף הָכָא כֵן לְפִיכָךְ נִמְנוּ עָלֶיהָ לְפוֹטְרָהּ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. רִבִּי סִימוֹן וְרִבִּי אַבָּהוּ הֲווֹן יְתִיבִין. אָמַר הָא כְתִיב וַיִּלְכֹּד יְהוּדָה אֶת עַזָּה וְאֶת גְּבוּלָהּ. לֵיתֵי עַזָּה. אֶת אַשְּׁקְלוֹן אֶת גְּבוּלָהּ. לֵיתֵי אַשְּׁקְלוֹן. מֵעַתָּה הָהֵן נַחַל מִצְרַיִם. לֵיתֵי נַחַל מִצְרַיִם. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כְּתִיב וַיִּבְרַח יִפְתַּח מִפְּנֵי אֶחָיו וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב זוֹ סוּסִּיתָא. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ טוֹב שֶׁיִּפְטוֹר מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. רִבִּי אִימִּי בָּעֵי וְלֹא מִמַּעֲלֵי מִיסִּין הֵן. סָבַר רִבִּי אִימִּי כְּמִי שֶׁנִּתְכַּבְּשׁוּ. דְּאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן שָׁלֹשׁ פרסטיגיות שִׁילַּח יְהוֹשֻׁעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁלֹּא יִכָּנְסוֹ לָאָרֶץ מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהִפָּנוֹת יְפַנֶּה. לְהַשְׁלִים יַשְׁלִים. לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה יַעֲשֶׂה. גִּרְגָּשִׁי פִּינָּה וְהֶאֱמִין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָלַךְ לוֹ לְאַפְרִיקֵי. עַד בּוֹאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם. זוֹ אַפְרִיקֵי. גִּבְעוֹנִים הִשְׁלִימוּ וכִי הִשְׁלִימוּ יוֹשְׁבֵי גִּבְעוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל. שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מֶלֶךְ עָשׂוּ מִלְחָמָה וְנָפְלוּ. מִפְּנֵי מַה לֹא גָזְרוּ עָל אוֹתָהּ הָרוּּחַ שֶׁבְגְּרָרִיקוֹ. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִפְּנֵי שֶׁנִּיוֶיהָ רַע. עַד הֵיכָן. רִבִּי חָנִין בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק עַד נַחַל מִצְרַיִם. וַהֲרֵי עַזָּה נִיוֶיהָ יָפֶה. פִּישְׁפְּשָׁה אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי שְׁאֵלִית לְרִבִּי אָחָא וְשָׁרָא. רִבִּי זְעִירָא אֲזַל לְחַמְּתָא דִפְחָל וַהֲוָה חָמִי גַרְמֵיהּ יְהִיב לְבַר מִן מִדִּיקְלַיָּא דְּבָבֶל שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי חִיָיא בַּר וָוא שָׁאַל רִבִּי חִיָיא בַּר וָוא לִתְרֵין בְּנוֹי דְּרִבִּי אֶבְיָתָר דְּירָמָה אָמְרִין לֵיהּ נְהִיגִין כֹּהֲנַיּיָא מָטֵיי עַד תַּמָּן. כָּהֲנַיָיא שְׁאָלוּן לְרִבִּי יוֹחָנָן הָהֵן חוּטָּא דְנָוֶה. אָמַר לוֹן רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי חוּנְיָא דִבְרַת חַוְורָן. נְהִיגִין כֹּהֲנַיָא מָטֵיי עַד דְּרֵיי וְהָהֵן חוּטָּא דְבוֹצְרַיָיה עַד דְּפַרְדֵיסָא. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ יֵשׁ עַיָירוֹת שֶׁל כּוּתִים שֶׁנָּהֲגוּ בָהֶן הֵיתֵר מִימֵי הוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְהֵן מוּתָּרוֹת. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי מֵעַתָּה לֹא יָחוּשׁוּ כֹּהֲנִים עַל חַלָּתָן. וַאֲנָן חָמֵיי רַבָּנִין חֹשְׁשִׁין. אָמַר רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי לָא בְגִין מִילְתָא דְאַתְּ אָמְרָת אֶלָּא בְגִין דְלָא חָלַטְּתוּן מַלְכוּתָא בְיָדָא. רִבִּי יָסָא שָׁמַע דְּאָתִת אִימֵּיהּ לְבוֹצְרָה. שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן מַהוּ לָצֵאת. אָמַר לֵיהּ אִם מִפְּנֵי סַכָּנַת דְּרָכִים צֵא. אִם מִשּׁוּם כְּבוֹד אִמָּךְ אֵינִי יוֹדֵעַ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק עוֹד הִיא צְרִיכָה לְרִבִּי יוֹחָנָן אַטְרָח עֲלוֹי וְאָמַר גָּמַרְתָּה לָצֵאת תָּבוֹא בְשָׁלוֹם. שָׁמַע רִבִּי לָעְזָר וָמַר אֵין רְשׁוּת גְּדוֹלָה מִזּוּ. רִבִי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שָׁאַל לְרִבִּי חֲנִינָה הַקּוֹנֶה בְעַמּוֹן וּמוֹאָב מַהוּ. אָמַר לֵיהּ אֲנִי לֹא שְׁמַעְתִּיהָ מֵרִבִּי חִיָיה הַגָּדוֹל אֶלָּא מִפָּרָשַׁת אַשְׁקְלוֹן וּלְחוּץ. וְקַשְׁיָא דְּהוּא שָׁאַל לֵיהּ הָדָא וָמַר לֵיהּ הָדָא. אֶלָּא בְּגִין דְּלֵית רִבִּי חֲנִינָה אָמַר מִילָּה דְּלֹא שָׁמַע מִן יוֹמוֹי וּבְגִין דְּלָא מְפִיקְתֵּיהּ רֵיקָן בְּגִין כֵּן שָׁאַל לֵיהּ חָדָא וּמֵגִיב לֵיהּ חָדָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אֲזַל לְבוֹצְרָה אֲתוֹן לְגַבֵּיהּ. אָמְרוּ לֵיהּ חָמִי לָן בַּר נַשׁ דָּרִישׁ דַּיָין סֹפֵר חַזָּן עֲבִיד כָּל צוּרְכִינָן חָמָא חַד בַּבְלָיי. אָמַר לֵיהּ חָמִית לָךְ חַד אָתָר טָב אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֵיהּ מִן בָּבֶל לְבָבֶל. אָמַר יַעֲֲקֹב בַּר אַבָּא מִן מַה דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִן בָּבֶל לְבָבֶל הָדָא אָמְרָה הַקּוֹנֶה שָׁם אֵינוֹ מִתְחַיֵיב. וְכִי צוֹר אֵינוֹ אָסוּר לֵילֵךְ לְשָׁם וְהַקּוֹנֶה שָׁם אֵינוֹ מִתְחַיֵיב. אַשְׁכָּח תַּנֵי סִימָּן לְעַמּוֹן וּמוֹאָב וּלְאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁתֵּי אֲרָצוֹת. אַחַת נַאֱכֶלֶת וְנֶעֱבֶדֶת וְאַחַת נֶאֱכֶלֶת וְלֹא נֶעֱבֶדֶת. סָבַר רִבִּי יוֹחָנָן מֵימַר אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר. שָׁאַל לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בֶּצֶר בּוֹצְרָה. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שָׁאַל לְרִבִּי חֲנִינָה הַקּוֹנֶה מֵעַמּוֹן וּמוֹאָב מַהוּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קְשִׁיתָהּ קוֹמֵי רִבִּי יָסָא לֵית עַמּוֹן וּמוֹאָב דְּמֹשֶׁה. אָמַר רִבִּי מָנָא קְשִיתָהּ קוֹמֵי רִבִּי חַגַּיי לֵית עַמּוֹן וּמוֹאָב דְּמֹשֶׁה. לֵית עַמּוֹן וּמוֹאָב דְּרִבִּי לָעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן כְּתִיב כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמוֹרִי הִיא צְרִיכָה לְרִבִּי שִׁמְעוֹן טֻהֲרָה מִיַּד סִיחוֹן וְעוֹג אוֹ לֹא טֻהֲרָה. אִין תֵּימַר טֻהֲרָה חַיֶיבֶת. אִין תֵּימַר שֶׁלֹּא טֻהֲרָה פְטוּרָה. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא הָחֵל רָשׁ לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצוֹ עָשִׂיתִי אֶת אַרְצוֹ חוּלִין לְפָנֶיךָ. רִבִּי חוּנָא בָּעֵי מִישְׁרֵי הָהֵן יַבְּלוֹנָה אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי מָנָא אָמַר לֵיהּ הָא לָךְ חֲתוֹם וְלָא קְבִילֵי עִילָּוֵויי מִיחְתּוֹם לְמָחָר קָם עִימֵּיהּ רִבִּי חִיָיא בַּר מַדִיָּא. אָמַר לֵיהּ יְאוּת עָבְדַת דְּלֹא חָתַמְתּ. דְרִבִּי יוֹנָה אָבוּךְ הֲוָה אָמַר אַנְטוֹנִינוּס יְהָבָהּ לְרִבִּי תְּרֵין אַלְפִין דַּשָּׁנִין בַּאֲרִיסוּ. לְפִיכָךְ נֶאֱכָל אֲבָל לֹא נֶעֱבָד כְּסוּרִיָא וּפָטוּר מִן הַמַּעְשְׂרוֹת מִפְּנֵי שֶׁהִיא כִשְׂדוֹת גּוֹיִם. רַב הוּנָא אָמַר כֵּינִי מַתְנִיתָא מִגְּזִיב וְעַד הַנָּהָר מִגְּזִיב וְעַד אֲמָנָה. תַּנֵּי אֵי זוּ הִיא הָאָרֶץ וְאֵי זוּ הִיא חוּץ לָאָרֶץ. כָּל שֶׁשּׁוֹפֵעַ מִטַּוְרוֹס אֲמָנֹס וְלִפְנִים אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מִטּוּרֵי אֲמָנֹס וּלְחוּץ חוּץ לָאָרֶץ. הַנֵּיסִים שֶׁבְּיָם אַתְּ רוֹאֶה אוֹתָן כְּאִילּוּ חוּט מָתוּחַ מִטּוּרֵי אֲמָנֹס עַד נַחַל מִצְרַיִם. מֵהַחוּט וְלִפְנִים אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מֵהַחוּט וּלְחוּץ חוּץ לָאָרֶץ. רִבִּי יוּדָה אָמַר כָּל שֶׁהוּא כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֲרֵי הוּא כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר וּגְבוּל יָם וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל. שֶׁבַּצְּדָדִין מֵהֶן אַתְּ רוֹאֶה אוֹתָן כִּילּוּ חוּט מָתוּחַ מִקֶּפַלָּרִיָּא וְעַד אוֹקִיָינוֹס מֵחוּט וְלִפְנִים אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מֵהַחוּט וּלְחוּץ חוּץ לָאָרֶץ. אָמַר רִבִּי יוּסְטָא בַּר שׁוּנֵם לִכְשֶׁיַּגִּיעוּ הַגָּלִיּוֹת לְטוּרֵי אֲמָנֹס הֵן עֲתִידוֹת לוֹמַר שִׁירָה. מַה טַעַם תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה.

1 מגילה פתח ↗

גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי יִצְחָק: שָׁמַעְתִּי שֶׁמַּקְרִיבִין בְּבֵית חוֹנְיוֹ בִּזְמַן הַזֶּה. קָסָבַר: בֵּית חוֹנְיוֹ לָאו בֵּית עֲבוֹדָה זָרָה הִיא, וְקָא סָבַר: קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה — קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִידְּשָׁה לְעָתִיד לָבוֹא.

2 שבועות פתח ↗

רַבִּי אֶלְעָזָר הָכִי קָא קַשְׁיָא לֵיהּ: מִכְּדִי מִשְׁכָּן אִיקְּרִי ״מִקְדָּשׁ״ וּמִקְדָּשׁ אִיקְּרִי ״מִשְׁכָּן״; נִכְתּוֹב אוֹ אִידֵּי וְאִידֵּי ״מִקְדָּשׁ״, אוֹ אִידֵּי וְאִידֵּי ״מִשְׁכָּן״! ״מִשְׁכָּן״ וּ״מִקְדָּשׁ״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי.

3 שבועות פתח ↗

בָּעֵי רָבָא: צָרִיךְ שְׁהִיָּיה לְמַלְקוּת, אוֹ אֵין צָרִיךְ שְׁהִיָּיה לְמַלְקוּת? לְקׇרְבָּן גְּמִירִי שְׁהִיָּיה, לְמַלְקוּת לָא גְּמִירִי שְׁהִיָּיה;

1 איכא למידק הכא, והא שמעינן ליה לרבי אליעזר דאמר קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא דתנן במסכת ידים וכשבא רבי יוסי בן דורמסקית אצל ר' אליעזר אמר לו מה חידוש בבית המדרש אמר לו נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית בכה רבי אליעזר ואמר סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם צא ואמור להם אל תחושו למנינכם מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי שקבל מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני עמון ומואב מעשרים מעשר עני בשביעית. ואמרינן עלה בברייתא במס' חגיגה ג,ב מה טעם הרבה כרכין כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל והניחום כדי שיסמכו עניים עליהן בשביעית מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא אלמא רבי אליעזר הכי אית ליה ואיכא מאן דאמר התם רבי יוסי בן דורמסקית קתני לה וסיומא דמילתא היא אבל רבי אליעזר קדשה ס"ל וכי אמ"ר אליעזר עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית משום דס"ל עולי מצרים לא קידשום והניחום כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית ומאי הלכה למשה מסיני שאמר לו הקב"ה שלא יקדשם כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית ואיכא דגרסי הכי מה טעם הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא קדשום והניחום כדי שיסמכו עליהן ולא גרסינן מפני שקדושה ראשונה כו' והלכה למשה מסיני שלא יתקדשו בכבוש עולי מצרים ומילתיה דרבי אליעזר היא ואנן לא גרסינן כלל מה טעם וליתיה נמי במסכת חגיגה בעיקר נוסחי וכן מוכח במס' ידים שבעמון ומואב שהם חוצה לארץ נאמרו הדברים ולא באותו מקצת עמון ומואב שטהרו בסיחון וכבשום עולי מצרים דתנן השיב ר' טרפון מצרים חוצה לארץ ועמון ומואב חוצה לארץ ותנן נמי מצרים מעשה חדש ובבל מעשה ישן והנדון שלפנינו דהיינו עמון ומואב מעשה חדש מצרים מעשה זקנים ובבל מעשה נביאים והנדון שלפנינו מעשה זקנים אלמא מאותו עמון ומואב שהוא חוצה לארץ שהוא חייב במעשר מדבריהם בו נחלקו והלכה למשה מסיני כך נאמרה סתם שיסמכו עניים בשביעית על עמון ומואב ולא לענין קדושת הארץ נמסרה לו אלא לענין אחר והביא ממנה ר' אליעזר ראי' ור' שלמה במס' חגיגה לא כן פירש וכן בסוף פ"ק דיבמות ומיהו לא דאיק. וכן בפרק קמא דחולין ו,א משמע דהרבה כרכי' כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל כו' לאו מתנית' היא ולא דרבי אליעזר היא אלא מימרא דרבי אלעזר בן פדת. ומצאתי בירושלמי במסכת שביעית ו,א ר"ש בן לקיש שאל לר' חנינא הקונה בעמון ומואב מהו א"ר זעירא קשיתה קומי רבי יוסה לית עמון ומואב דמשה א"ר מונא קשיתה קומי רבי חגי לית עמון ומואב דמשה לית עמון ומואב דרבי אלעזר בן עזריה פי' רבי זעירא אקשי על ריש לקיש וכי אין עמון ומואב של משה רבינו הלא הוא כבשה ורבי מונא הוסיף להקשות וכי אין ארץ עמון ומואב של משה' ובודאי אותה שכבשה משה חייבת וארץ ישראל היא ואין עמון ומואב של רבי אלעזר בן עזריה והלא בו ביום שהושיבוהו נמנו וגמרו שמעשרין מעשר עני בשביעית אלמא פטורה היא דח"ל היא ומתרץ א"ר יוסי בר בון כתי' כי שבון עיר סיחון מלך האמורי היא צריכא לר' שמעון טהרה או לא טהרה אין תימר טהרה הרי חייבת אין תימר לא טהרה פטורה אמר רבי תנחומא החל רש לרשת את ארצו עשיתי ארצו חולין לפניך כלומר שטהרו בם סיחון ונעשה של משה א"י לגמרי. ואיכא דמפרקי שמעתין דאע"ג דס"ל לרבי אליעזר בבית קדושה ראשונה קדשה לעתיד בארץ סבירא ליה שלא קדשה וגמרי לה ממתני' דבמסכ' תרומות ומייתי לה בריש מס' ביצה דסבר רבי אלעזר עגול בעגולין עולה ואמרי' בפ' הערל מסבר סברת תרומה בזמן הזה דרבנן א"ל שאני אומר עגול בעגולין רואה ט אלמא מאן דסבר הכי סבר נמי לא קדשה לעתיד ולאו ראיה היא דהתם אמרינן בהדיא דאיכא מאן דאמר עגול בעגולין רואה י בתרומה דאורייתא ועוד דממתני' רבי אליעזר איפשר לאוקומה בתרומת פירות דרבנן ואפי' כשתמצא לומר קדשה לעתיד עולה ורבי יוחנן הכי קא' אני שונה בכל תרומ' בזמן הזה עולה אלמא דרבנן היא. וקשיא לי נמי להאי תירוצא דאמרי דסבר רבי אליעזר קדושת הבית קדשה לעתיד וקדושת הארץ לא קדשה לעתיד א"ה מאי האי דאמרינן בשמעתין אלא מיהא דרבי ישמעאל בר' יוסי דאמר אבל ראשונות בטלו משבטלה הארץ אלמא קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד ומאי ראיה היא לרב נחמן דאמר קדושת הבית לא קדשה לעתיד דילמא קדושת הארץ לא קדשה וקדושת הבית קדשה כדרבי אליעזר. ואיכא למידק נמי מההיא דתניא בריש מס' ביצה ה,א כרם רבעי היה לו לרבי אליעזר ובקש להפקירו לעניים כדי שיעלו ויאכלו הם בירושלם דאלמא קדושת הארץ קדשה לעתיד לבוא וכדפי' רש"י ז"ל התם והיכי קס"ד למי' לרבי אליעזר דלא קדשה ומאי טעמא לא פשטינן מהא. ולא קשיא דכיון דבמסקנא לא קיימא לר' איכפת לן בהכי דאיפשר דהכא שמעתי וליה לא סבירא ועוד דשמעתין בקדושה ראשונה אבל בשניה דילמא סבירא ליה כרבי יוסי דאמר קדושה ראשונה ושניה יש להן שלישית אין להן ולי נרא' דההי' אפילו כשתמצא לומר קדשה מדרבנן מיהא עולה לירושלם שלא כתי' רבינו שלמה. והא דאמר רבי אליעזר לקמן מקדש קדושתו קדושת עולם. פירש רש"י ז"ל שאין אתריו היתר במות ואי הכי ש"מ דסבר רבי אליעזר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד דאי ס"ד לא קדשה הא איכא היתר במות בזמן הזה כדאמרי' במס' מגילה שמעתי שמקריבין בבית חניו בזמן הזה קסבר בית חניו לאו בית ע"ז הוא וקסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל. ואפשר דמאי קדושתו קדושת עולם שמאחר שנבחר הבית שוב לא השרה הקב"ה שכינתו במקום אחר אע"פ שחרב משא"כ במשכן שנבחר אח"כ מקדש.

2 ה"ג וכן כתוב בעיקר נוסחי: ליכתוב או אידי ואידי מקדש תרי קראי למה לי. ופי' דרבי אלעזר בן פדת כרבי אליעזר ס"ל דאמר אם נאמר משכן ולא נאמר מקדש הייתי אומר כו' דאע"ג דמקדש איקרי משכן ומשכן אקרי מקדש אי לא כתיב קרא יתירא הוה אמינא אין בכלל זה אלא מקדש או משכן שברוב מקדש אקרי מקדש ומשכן איקרי משכן ולא מרבינן אלא מאי דכתיב ביה בהדיא ומש"ה כתב רחמנא תרוייהו ואפ"ה קשיא ליה לר' אלעזר בן פדת לכתוב רחמנא או אידי ואידי משכן או אידי ואידי מקדש וכיון דתרוייהו חד שמא אית להו מרבינן בהו מקדש ומשכן למה לי דשני קרא בדיבוריה ש"מ לדרשא והא דאמר תרי קראי לאו דוקא אלא תני תרי לישני א"נ דאי כתבינהו בחד לישנא לא הוה צריך למיכתב אלא חד קרא זמיני ומצי למכתב ריבויא בההוא קרא גופיה אבל השתא משום דשני בלישניה כתב נמי תרי קראי. ואיכא מקצת נוסחי דכתיב בהו הכי מכדי משכן איקרי מקדש ומקדש איקרי משכן תרי קראי למה לי ומפרשי להו דרבי אלעזר בן פדת לא ניחא ליה כדרשא דרבי אלעזר משום דמקדש איקרי משכן ומשכן מקדש הילכך לא הוו צריכי תרי קראי אלא לטומאה שבפנים אתא. ולאו מילתא היא, דא"כ הוו להו למקשי אלא מ"ט דרבי אליעזר ורבי אלעזר בן פדת לאו תנא הוא דפליג ועוד דאע"ג דמקדש איקרי משכן ומשכן מקדש מצרך צריכי תרי קראי כדאמרינן במסכת סוטה בפ' היה מביא ומן העפר אשר בקרקע המשכן יקח הכהן לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים וכן במסכת יומא בפ' טרף בקלפי גבי וכל אדם לא יהיה באהל מועד ובפרק הוציאו לו גבי כי בענן אראה על הכפרת נמי צריך קרא יתירא לרבויי בית עולמים. ואי קשיא לך הא דאמרינן בפ"ק דחולין כד,א גבי לויים שנפסלין בשנים יכול אף בשילה ובית עולמים כן ת"ל לעבד עבדת ועבודת משא באהל מועד לא אמרתי אלא בזמן שעבדה בכתף אלמא אי לאו מיעוטא לא צריך קרא יתירה והא לאו מילתא היא דהתם משום שאין שני הלויים תלויים בקדושת הבית אין לחלוק בין מקדש למשכן אבל בדבר התלוי בקדושת הבית ודאי צריכי תרי קראי.

3 הא דבעי רבא צריך שהיה למלקות או אין צריך שהיה כגון שנטמא באונס קאמרי' ואתרו ביה לצאת וקא מיבעיא ליה אם צריך כדי השתחויה או כל שלא יצא מיד לוקה והכי אמרי' במסכת נזיר בפרק מי שאמר הריני מגלח דבעי רבא נזיר בבית הקברות בעי שהיה למלקות היכי דמי אילימא דאמרי ליה לא תנזר למה לי שהיה הכא נמי אם טמא עצמו במזיד לא בעי שהיה דהרי הוא כמי שנכנס שם והוא טמא דהא קא מתרין ביה שלא לטמא ואין מתרין בו לצאת כדאיתא התם. ומשמע דאליבא דמ"ד התראת ספק שמה התראה בעי לה דאי אליבא דמ"ד לא שמה התראה אי צריך שהיה אינו לוקה והיכי אמרי' צריך שהיה למלקות דאלמא לקי ואיפשר דלכ"ע קא בעי לה ואת"ל צריך שהיה לא לקי והא דאמר למלקות לענין מלקו' קאמר כלומר במזיד ובהתראה ואמר לשון סתום שלא רצה להכניס ראשו בין המחלוקת. בעי רבא צריך שהיה למלקות או אין צריך שהיה כגון שנטמא באונס קאמרי' ואתרו ביה לצאת וקא מיבעיא ליה אם צריך כדי השתחויה או כל שלא יצא מיד לוקה והכי אמרי' במסכת נזיר בפרק מי שאמר הריני מגלח דבעי רבא נזיר בבית הקברות בעי שהיה למלקות היכי דמי אילימא דאמרי ליה לא תנזר למה לי שהיה הכא נמי אם טמא עצמו במזיד לא בעי שהיה דהרי הוא כמי שנכנס שם והוא טמא דהא קא מתרין ביה שלא לטמא ואין מתרין בו לצאת כדאיתא התם. ומשמע דאליבא דמ"ד התראת ספק שמה התראה בעי לה דאי אליבא דמ"ד לא שמה התראה אי צריך שהיה אינו לוקה והיכי אמרי' צריך שהיה למלקות דאלמא לקי ואיפשר דלכ"ע קא בעי לה ואת"ל צריך שהיה לא לקי והא דאמר למלקות לענין מלקו' קאמר כלומר במזיד ובהתראה ואמר לשון סתום שלא רצה להכניס ראשו בין המחלוקת.

1 חולין פתח ↗

וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּיךְ לָא קַבְּלַהּ מִינֵּיהּ, לִישַׁנֵּי לֵיהּ: כָּאן כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, כָּאן כְּשֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו? אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ קַבְּלַהּ מִינֵּיהּ, שְׁמַע מִינַּהּ. וּמַאי טַעְמָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן? כִּי הָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, שַׁדְּרֵיהּ רַבִּי מֵאִיר לְאֵתוֹיֵי חַמְרָא מִבֵּי כוּתָאֵי, אַשְׁכְּחֵיהּ הָהוּא סָבָא, אֲמַר לֵיהּ: ״וְשַׂמְתָּ סַכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה״, הָלַךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר וְסִפֵּר דְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי מֵאִיר, וְגָזַר עֲלֵיהֶן. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: דְּמוּת יוֹנָה מָצְאוּ לָהֶן בְּרֹאשׁ הַר גְּרִיזִים, שֶׁהָיוּ עוֹבְדִין אוֹתָהּ. וְרַבִּי מֵאִיר לְטַעְמֵיהּ, דְּחָיֵישׁ לְמִיעוּטָא, וְגָזַר רוּבָּא אַטּוּ מִיעוּטָא. וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבֵית דִּינוֹ נָמֵי כְּרַבִּי מֵאִיר סְבִירָא לְהוּ. פְּשָׁטֵיהּ דִּקְרָא בְּמַאי כְּתִיב? בְּתַלְמִיד הַיּוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ, דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: ״כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל בִּין תָּבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ וְשַׂמְתָּ סַכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה״. אִם יוֹדֵעַ תַּלְמִיד בְּרַבּוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַחֲזִיר לוֹ טַעַם – ״בִּין״, וְאִם לָאו – ״תָּבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ וְשַׂמְתָּ סַכִּין בְּלֹעֶךָ״, ״אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה״ – פְּרוֹשׁ הֵימֶנּוּ. רַבִּי יִצְחָק בֶּן יוֹסֵף שַׁדְּרֵיהּ רַבִּי אֲבָהוּ לְאֵתוֹיֵי חַמְרָא מִבֵּי כוּתָאֵי, אַשְׁכְּחֵיהּ הָהוּא סָבָא, אֲמַר לֵיהּ: לֵית כָּאן שׁוֹמְרֵי תוֹרָה. הָלַךְ רַבִּי יִצְחָק וְסִפֵּר דְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי אֲבָהוּ, וְהָלַךְ רַבִּי אֲבָהוּ וְסִפֵּר דְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי, וְלֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁעֲשָׂאוּם גּוֹיִם גְּמוּרִין. לְמַאי? אִי לִשְׁחִיטָה וְיֵין נֶסֶךְ, מֵהָתָם גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן! אִינְהוּ גְּזוּר וְלָא קַבִּלוּ מִינַּיְיהוּ, אֲתוֹ רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי גְּזַרוּ וְקַבִּלוּ מִינַּיְיהוּ. מַאי גּוֹיִם גְּמוּרִין? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לְבַטֵּל רְשׁוּת וְלִיתֵּן רְשׁוּת. וְכִדְתַנְיָא: יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד מְשַׁמֵּר שַׁבַּתּוֹ בַּשּׁוּק, מְבַטֵּל רְשׁוּת וְנוֹתֵן רְשׁוּת, וְשֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר שַׁבַּתּוֹ בַּשּׁוּק, אֵינוֹ מְבַטֵּל רְשׁוּת וְנוֹתֵן רְשׁוּת. מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: יִשְׂרָאֵל נוֹתֵן רְשׁוּת וּמְבַטֵּל רְשׁוּת, וּבְגוֹי עַד שֶׁיִּשְׂכּוֹר. כֵּיצַד? אָמַר לוֹ: ״רְשׁוּתִי קְנוּיָה לָךְ״ ״רְשׁוּתִי מְבוּטֶּלֶת לָךְ״ – קָנָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִזְכּוֹת. רַבִּי זֵירָא וְרַב אַסִּי אִיקְּלַעוּ לְפוּנְדְּקָא דְּיָאֵי, אַיְיתוֹ לְקַמַּיְיהוּ בֵּיצִים הַמְצוּמָּקוֹת בְּיַיִן. רַבִּי זֵירָא לָא אֲכַל, וְרַב אַסִּי אֲכַל. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַב אַסִּי: וְלָא חָיֵישׁ מָר לְתַעֲרוֹבֶת דְּמַאי? אֲמַר לֵיהּ: לָאו אַדַּעְתַּאי. אָמַר רַבִּי זֵירָא: אֶפְשָׁר גָּזְרוּ עַל הַתַּעֲרוֹבֶת דְּמַאי, וּמִסְתַּיְּיעָא מִילְּתָא דְּרַב אַסִּי לְמֵיכַל אִיסּוּרָא? הַשְׁתָּא בְּהֶמְתָּן שֶׁל צַדִּיקִים אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה עַל יָדָן, צַדִּיקִים עַצְמָן לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? נְפַק רַבִּי זֵירָא דַּק וְאַשְׁכַּח, דִּתְנַן: הַלּוֹקֵחַ יַיִן לָתֵת לְתוֹךְ הַמּוּרְיָיס אוֹ לְתוֹךְ הָאֲלוּנְתִּית, כַּרְשִׁינִין לַעֲשׂוֹת מֵהֶן טְחִינִין, עֲדָשִׁים לַעֲשׂוֹת מֵהֶן רְסִיסִין – חַיָּיב מִשּׁוּם דְּמַאי, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִשּׁוּם וַדַּאי. וְהֵן עַצְמָן מוּתָּרִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן תַּעֲרוֹבֶת. וְלֹא גָּזְרוּ עַל תַּעֲרוֹבֶת דְּמַאי? וְהָתַנְיָא: הַנּוֹתֵן לִשְׁכֶנְתּוֹ עִיסָּה לֶאֱפוֹת, וּקְדֵירָה לְבַשֵּׁל – אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לִשְׂאוֹר וְתַבְלִין שֶׁבָּהּ, לֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וְלֹא מִשּׁוּם מַעֲשֵׂר. וְאִם אָמַר לָהּ: ״עֲשִׂי לִי מִשֶּׁלִּיכִי״, חוֹשֵׁשׁ לִשְׂאוֹר וְתַבְלִין שֶׁבָּהּ מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וּמִשּׁוּם מַעֲשֵׂר. שָׁאנֵי הָתָם, דְּכֵיוָן דְּקָאָמַר לַהּ ״עֲשִׂי לִי מִשֶּׁלִּיכִי״, כְּמַאן דְּעָרֵיב בְּיָדַיִם דְּמֵי. רַפְרָם אָמַר: שָׁאנֵי שְׂאוֹר וְתַבְלִין, דִּלְטַעְמָא עֲבִיד, וְטַעְמָא לָא בָּטֵיל. וּלְחַלּוֹפֵי לָא חָיְישִׁינַן? וְהָתְנַן: הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ – מְעַשֵּׂר אֵת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ וְאֵת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדָהּ מַחְלֶפֶת הַמִּתְקַלְקֵל! הָתָם כִּדְתַנְיָא טַעְמָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: רוֹצֶה הִיא בְּתַקָּנַת בִּתָּהּ וּבוֹשָׁה מֵחֲתָנָהּ.

1 יבמות פתח ↗

עַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִין מַעְשַׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית, וּמְקַבְּלִים גֵּרִים מִן הַקַּרְדּוֹיִין וּמִן הַתַּרְמוֹדִים.

1 חגיגה פתח ↗

מִפְּנֵי שֶׁקְּדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִדְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִדְּשָׁה לְעָתִיד לָבֹא, וְהִנִּיחוּם כְּדֵי שֶׁיִּסְמְכוּ עֲלֵיהֶן עֲנִיִּים בַּשְּׁבִיעִית.

2 חולין פתח ↗

אָמַר קְרָא ״וְשָׁחַט״ וְחוּקָּה: בִּשְׁחִיטָה אִין, בַּעֲרִיפָה לָא. וְכֹל הֵיכָא דִּכְתִיב בֵּיהּ חוּקָּה, לָא דָּרְשִׁינַן קַל וָחוֹמֶר? וְהָא גַּבֵּי יוֹם הַכִּפּוּרִים, דִּכְתִיב בֵּיהּ חוּקָּה, וְתַנְיָא: ״וְעָשָׂהוּ חַטָּאת״ – הַגּוֹרָל עוֹשֶׂה חַטָּאת, וְאֵין הַשֵּׁם עוֹשֶׂה חַטָּאת. שֶׁיָּכוֹל, וַהֲלֹא דִּין הוּא: וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא קִדֵּשׁ הַגּוֹרָל, קִדֵּשׁ הַשֵּׁם, מְקוֹם שֶׁקִּדֵּשׁ הַגּוֹרָל, אֵינוֹ דִּין שֶׁקִּדֵּשׁ הַשֵּׁם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעָשָׂהוּ חַטָּאת״, הַגּוֹרָל עוֹשֶׂה חַטָּאת, וְאֵין הַשֵּׁם עוֹשֶׂה חַטָּאת. טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״וְעָשָׂהוּ חַטָּאת״, הָא לָאו הָכִי דָּרְשִׁינַן קַל וָחוֹמֶר! מַיעֵט רַחֲמָנָא גַּבֵּי עֶגְלָה הָעֲרוּפָה, ״זֹאת״ בַּעֲרִיפָה, וְאֵין אַחֶרֶת בַּעֲרִיפָה. וּתְהֵא עֶגְלָה כְּשֵׁרָה בִּשְׁחִיטָה מִקַּל וָחוֹמֶר: וּמָה פָּרָה שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרָה בַּעֲרִיפָה – כְּשֵׁרָה בִּשְׁחִיטָה, עֶגְלָה שֶׁכְּשֵׁרָה בַּעֲרִיפָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁהוּכְשְׁרָה בִּשְׁחִיטָה? אָמַר קְרָא: ״וְעָרְפוּ הָעֶגְלָה״ – בַּעֲרִיפָה אִין, בִּשְׁחִיטָה לָא. מַתְנִי׳ כָּשֵׁר בַּכֹּהֲנִים פָּסוּל בַּלְוִיִּם, כָּשֵׁר בַּלְוִיִּם פָּסוּל בַּכֹּהֲנִים. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: כֹּהֲנִים, בְּמוּמִין – פְּסוּלִים, בְּשָׁנִים – כְּשֵׁרִים. לְוִיִּם, בְּמוּמִין – כְּשֵׁרִים, בְּשָׁנִים – פְּסוּלִים. נִמְצָא כָּשֵׁר בַּכֹּהֲנִים – פָּסוּל בַּלְוִיִּם, כָּשֵׁר בַּלְוִיִּם – פָּסוּל בַּכֹּהֲנִים. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב״, לָמַדְנוּ לַלְוִיִּם שֶׁהַשָּׁנִים פּוֹסְלִין בָּהֶם. יָכוֹל מוּמִין פּוֹסְלִין בָּהֶם? וְדִין הוּא: וּמָה כֹּהֲנִים שֶׁאֵין הַשָּׁנִים פּוֹסְלִין בָּהֶן, מוּמִין פּוֹסְלִין בָּהֶן – לְוִיִּם שֶׁהַשָּׁנִים פּוֹסְלִין בָּהֶם, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהוּ מוּמִין פּוֹסְלִין בָּהֶם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם״ – זֹאת לַלְוִיִּם, וְאֵין אַחֶרֶת לַלְוִיִּם. יָכוֹל יְהוּ הַכֹּהֲנִים פְּסוּלִין בְּשָׁנִים? וַהֲלֹא דִּין הוּא: וּמָה לְוִיִּם שֶׁאֵין מוּמִין פּוֹסְלִין בָּהֶם – שָׁנִים פּוֹסְלִין בָּהֶם, כֹּהֲנִים שֶׁהַמּוּמִין פּוֹסְלִין בָּהֶם – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהוּ שָׁנִים פּוֹסְלִין בָּהֶם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר לַלְוִיִּם״ – וְלֹא אֲשֶׁר לַכֹּהֲנִים. יָכוֹל אַף בְּשִׁילֹה וּבְבֵית עוֹלָמִים כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״לַעֲבֹד עֲבֹדַת עֲבוֹדָה וַעֲבֹדַת מַשָּׂא״, לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהָעֲבוֹדָה בַּכָּתֵף. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה״, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״מִבֶּן שְׁלֹשִׁים״, אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שְׁלֹשִׁים, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר שְׁלֹשִׁים. הָא כֵּיצַד? חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים לְתַלְמוּד, וּשְׁלֹשִׁים לַעֲבוֹדָה. מִכָּאן לְתַלְמִיד שֶׁלֹּא רָאָה סִימָן יָפֶה בְּמִשְׁנָתוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים – שׁוּב אֵינוֹ רוֹאֶה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּלְגַדְּלָם שָׁנִים שָׁלֹשׁ״, ״וּלְלַמְּדָם סֵפֶר וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים״. וְאִידַּךְ – שָׁאנֵי לְשׁוֹן כַּשְׂדִּים, דְּקַלִּיל. וְאִידַּךְ – שָׁאנֵי הִלְכוֹת עֲבוֹדָה, דְּתַקִּיפִין. תָּנוּ רַבָּנַן: כֹּהֵן מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת עַד שֶׁיַּזְקִין – כָּשֵׁר לַעֲבוֹדָה, וּמוּמִין פּוֹסְלִין בּוֹ. בֶּן לֵוִי מִבֶּן שְׁלֹשִׁים וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים כָּשֵׁר לַעֲבוֹדָה, וְשָׁנִים פּוֹסְלִין בּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּמִּדְבָּר, אֲבָל בְּשִׁילֹה וּבְבֵית עוֹלָמִים אֵין נִפְסָלִין אֶלָּא בְּקוֹל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַאי קְרָא?

« חידושי רמב"ן על שבועות ט״ו ע״ב חידושי רמב"ן על שבועות י״ז ע״א »